במילים אחרות

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת
מִשְׁתַּנִּים הַדְּבָרִים
הַפַּרְשָׁנוּת עוֹשָׂה אֶת הַהֶבְדֵּל
וְלֹא צִבְעֵי הַנּוֹף
שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לִקְרֹא לָהֶם
בִּשְׁלַל שֵׁמוֹת בְּכָל שָׂפָה שֶׁמִּסְתַּבֶּרֶת.
 
מִי שֶׁרוֹאֶה עֲנָנִים מִתְקַדְּרִים
הוּא זֶה שֶׁיְּחַפֵּשׂ מִקְלָט מִגֶּשֶׁם
רוֹדֵף בְּרָקִים
עָתִיד לְהִסְתַּנְוֵר
 
וְאַחַת שֶׁשּׁוֹמַעַת רוּחוֹת מְזַמְּרוֹת
עַל הַיָּם
תִּרְקֹד.
 

 בַּתְּחִלָּה

בַּתְּחִלָּה הָיוּ צְלִילִים
וְהַחַיִּים הָיוּ גַּן עֵדֶן
כָּל עוֹד הָגוּ אוֹתָם נָכוֹן
בְּלִי זִיּוּפִים וּבִלְבּוּלִים.

הַשֶּׁקֶר הָרִאשׁוֹן,
נוֹלַד עַל דֶּרֶךְ הַמִּקְרֶה
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ זִיֵּף מַנְגִּינָה
וְלֹא תִּקֵּן.

 

בֹּקֶר יוֹם שִׁשִּׁי

בַּבַּיִת מוּל הַיָּם,
רוּחוֹת כְּבָר לֹא צוֹרְחוֹת
אֶת נִשְׁמָתָן לָדַעַת
כְּמוֹ אֶתְמוֹל,
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי רָצוֹת שְׁאֵרִיּוֹת שִׁירִים,
אֵינִי יוֹדַעַת אִם לִזְכֹּר אוֹתָם אוֹ לֹא,
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה גַּלִּים
פּוֹגְעִים בְּמַבָּטִי וְנִשְׁבָּרִים
מוּל הַחַלּוֹן,
אֵין סְפֹר רוּחוֹת בּוֹכוֹת לִי חֹרֶף
וְהוֹלְכוֹת.

נָבָל בֶּעָנָן

כְּשֶׁנָּבָל מְנַגֵּן לְךָ מִתּוֹךְ עָנָן
אַל תְּנַסֶּה אֲפִלּוּ לְהָבִין אוֹתוֹ
בִּמְקוֹם לְהִתְמַסֵּר לִצְלִיל הַחֶסֶד הַנָּדִיר,
לְהַאֲזִין.

שֶׁכּוֹחַ הַנִּגּוּן תָּמִיד גָּדוֹל
מִכּוֹחַ הַמִּלָּה
וְרֶגֶשׁ הַסּוֹחֵף עוֹלָם
לֹא תַּגְדִּירוּ בְּמֶלֶל
כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם.
 

אָבִיב חֹדֶשׁ

אָבִיב חָדָשׁ פּוֹתֵחַ בְּתִקְוָה
מָלֵא בְּהַבְטָחָה עֲדַיִן
וְשׁוּב אֵימַת הָאַהֲבָה
תָּקְפָה אוֹתִי פִּתְאוֹם
בְּלִי שׁוּם סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן.
 
נַגֵּן לִי מַשֶּׁהוּ כָּחֹל עָדִין
שֶׁיְּלַטֵּף אֶת כְּאֵבֵי וְשֶׁאָבִין
מַדּוּעַ עוֹד נִפְתַּח הַפֶּצַע הַיָּשָׁן
שֶׁכְּבָר אָמוּר הָיָה לְהִשָּׁכַח מִזְּמַן.
 
הַחֶדֶר הַקָּרוּעַ הַקַּר
נִדְמֶה כְּסָגוּר וּמַשֶּׁהוּ מֻכָּר
כְּאִלּוּ זוֹ הָאֵשׁ הַנְּכוֹנָה
שֶׁלָּאוּרָה הָיִיתִי מוּכָנָה לָלֶכֶת
 
 

שְׁרִיקָה

הַשִּׁיר הַזֶּה לָקַח אוֹתִי כָּל-כָּךְ
שׁוֹמַעַת אֶת נִסּוּר קוֹלוֹ
מִתּוֹךְ שְׁרִיקַת רוּחוֹת הַיָּם
רוֹאֶה פָּנָיו עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים.
 
תּוֹדָה עַל הַשִּׁעוּר
לָדַעַת לְהַקְשִׁיב אֶל הַכְּאֵב הַחַד
שֶׁל הַמִּלָּה שֶׁאֵין בִּי כֹּחַ לְהַגִּיד
אוֹתָהּ עֲדַיִן
חוֹתֶכֶת דִּמְעָתִי בְּסֵתֶר
בְּלִי לוֹמַר.
 

הַפְּשָׁרָה

הוֹ כַּמָּה לֵב צָרִיךְ לִהְיוֹת
בִּשְׁבִיל לָתֵת כֻּלּוֹ וְלֹא לִשְׁאֹל.
 
אֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ לִזְכֹּר שֵׁמוֹת
לְהִתְמַצֵּא בַּמְּקוֹמוֹת
שׁוֹמֶרֶת רַק מַרְאוֹת
שֶׁאֶת לִבְּךָ הַטּוֹב
מֵחֲלוֹמוֹת עָבָר זָכַרְתִּי.
 
אַף פַּעַם לֹא אֶלְמַד לָשִׁיר
אוּלַי
רַק לֵב שֶׁמְּחַיֵּךְ
יִגְרֹם לִי לְהַפְשִׁיר
אֶת שְׁלָגִים הַיְּשָׁנִים
וּלְהַשִּׁיר אֶת נֵטֶל הַפְּחָדִים
שֶׁבְּעֵינַי