אֵיךְ אֶפְשָׁר לְצַלֵּם אֶת הָרוּחַ

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְצַלֵּם אֶת הָרוּחַ
שֶׁהִיא נִרְאֵית רַק בִּתְנוּעוֹת מָחוֹל
שֶׁל הַדְּבָרִים שֶׁבְּדַרְכָּהּ נוֹגַעַת
כְּמוֹ חוֹל הַיָּם, צַמֶּרֶת עֵץ, מְעִיל אוֹ כּוֹבַע
בְּרוּחַ חֲזָקָה וּמְהִירָה שֶׁל חֹרֶף
לֹא תּוּכַל לִטְעוֹת
אֲפִלּוּ אִם תִּרְצֶה
אַף זוֹ  שֶׁל הָאָבִיב
הַחֲמִימָה וְהָרַכָּה הַמְּפַיֶּסֶת
תּוּכַל לִלְכֹּד בְּמַצְלֵמָה בְּתוֹךְ מְאוֹר פָּנִים
אוֹ בַּחִיּוּךְ הַטּוֹב שֶׁמְּשַׁקֵּף אֶת לִיטּוּפָהּ.

 

בֵּין צֶלֶם לַצַּלָּף
 
מְכַוֵּן אֶל הַנּוֹף
מְמַקֵּד עֲדָשָׁה מְזַהָה מַטָּרָה
הַיָּדַייִם צְרִיכוֹת לִהְיוֹת בִּשְׁלִיטָה יַצִּיבָה
רָצוּי לְהַשְׁעִין מַרְפְּקִים
לְהיֵעָזֵר בַּחֲצוּבָה
בִּזְהִירוּת רַבָּה לָקַחַת אֶת הַזְּמַן
לִבְחֹור הָרֶגַע הָרָאוּי
בִּמְלוֹא ריִכּוּז
בִּשְׁבִיל לִלְחֹץ.
 
הַצַּלָּם הוּא בְּעֶצֶם צַלָּף
שֶׁמַּנְצִיחַ.
 

 

רֶגַע חוֹלֵף

גֶּבֶר בְּחֻלְצָה לְבָנָה
עוֹמֵד עַל קַו הַמַּיִם
עָצַרְתִּי רֶגַע לֶאֱסֹף אֲוִיר
לִפְנֵי חִבּוּר לִמְצִיאוּת שׂוֹחֶקֶת
אֲבָל טוֹב שֶׁכָּךְ, כִּי
לֹא הָיִיתִי צְרִיכָה לְצַלֵּם כְּדֵי לִזְכֹּר.

כַּמָּה שִׁירִים אֶפְשָׁר לִכְתֹּב
מִמַּחֲשָׁבָה עַל נְשִׁיקָה אַחַת?
 
עוֹד שְׁאֵלָה מִבּוֹחֵן פֶּתַע בַּחַיִּים
 
חַיִּים כְּמוֹ נְשִׁיקָה, אֵינָם מִקְצוֹעַ שֶׁנִּלְמַד בְּבֵית הַסֵּפֶר

לַמְרוֹת הַמִּבְחָנִים שֶׁמִּזְּמַן לָנוּ
כָּל רָתַת מַחְשָׁבָה חָדָשׁ
לִפְנֵי הֲפִיכָתוֹ לִנְשִׁיקָה אוֹ שִׁיר.