סָבְתָא צִפּוֹרָה
  לְשַׁחַף שֶׁקָּרוּי עַל שְׁמָהּ
  
סָבְתָא צִפּוֹרָה הִסְבִּירָה מַהוּ יְהוּדִי כְּשֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי אֶת שְׂפַת הַיִּידִישׁ:
 
שָׁאַלְתִּי פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים: "א מנאטשׁ' א אֵיד". "מאנטשׁ' זֶה בֶּן אָדָם, אֲנִי יוֹדַעַת, עַכְשָׁו תַּגִּידִי מִזֶּה אֵיד?"
 
וְהִיא עָנְתָה, "הֲרֵי אַתְּ כֵּן יוֹדַעַת, "מַנְטֵשׁ זֶה אֵיד"...
 
(בְּיַלְדוּתִי בְּרוּסְיָה לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ יְהוּדִי
עַד שֶׁסָּבָתִי לִמְּדָה אוֹתִי שֶׁיְּהוּדִי זֶה בֶּן אָדָם.)
 
הַיּוֹם תְּמוּנַת הַסָּבְתָא חֲרוּטָה בָּאֶבֶן שַׁיִשׁ בְּמוֹסְקְבָה וּבְמִדְרוֹן  הַזְּמַן גִּילִי גּוֹלֵשׁ לִקְרַאת גִּילָהּ.
 
לֵנִין שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא פָּגְשָׁה, קָרָאתִי שַׁחַף, לְהַזְכִּיר אֶת כְּנָפֶיהָ וּשְׁמָהּ.
 
מָחָר בֶּן אַרְבָּעִים, וּכְבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לָעוּף מִבְּלִי לִקְפֹּץ מֵהַמִּרְפֶּסֶת, וְלָטוּס בְּלִי לִפְתֹּחַ מְנוֹעַ אוֹפַנּוֹעַ בַּכְּבִישׁ.
מוֹרֵה צְלִילִים, אֲשֶׁר רָצִיתִי וְקִוִּיתִי שֶׁיִּקְרֶה.
בְּכָל מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ, בֶּן אָדָם.
 
 
מַנְטֶשׁ' - בְּיִידִישׁ מָאנְטְשׁ' זֶה בֶּן אָדָם וְאֵיד יְהוּדִי
 
 

 יְלָדִים
לְשַׁחַף
 
כְּשֶׁגִּדַּלְנוּ אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ
עָשִׂינוּ הַכֹּל כְּדֵי לֹא לַחְזֹר
עַל הַשְּׁגִיאוֹת שֶׁעָשׂוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ
כְּשֶׁגִּדְּלוּ אוֹתָנוּ.
מָה שֶׁלֹּא מָנַע מֵאִתָּנוּ לַעֲשׂוֹת שְׁגִיאוֹת חֲדָשׁוֹת
שֶׁיַּלְדֵּנוּ עוֹשִׂים הַכֹּל כְּדֵי לְהִמָּנַע מֵהֶן
כְּשֶׁהֵם מְגַדְּלִים אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם
מָה שֶׁלֹּא מוֹנֵעַ מֵהֶם
לַעֲשׂוֹת שְׁגִיאוֹת חֲדָשׁוֹת
שֶׁיַּלְדֵיהֶם יַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּדֵי לֹא לַחְזֹר
עֲלֵיהֶן כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם
מָה שֶׁלֹּא יִמְנַע שְׁגִיאוֹת חֲדָשׁוֹת
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.